אנטישמיות: ממיתוסים היסטוריים למציאות מודרנית

 

אנטישמיות היא תופעה המתקיימת שנים רבות בהיסטוריה האנושית. היא מתבטאת בדרכים שונות כדוגמת דיבור מגונה, הפצת סטריאוטיפים שליליים על יהודים ואלימות פיזית, ובולטת כיום בעיקר במערב אירופה ובעולם המוסלמי. על-מנת להתנגד לה, יש להצטייד בידע. בכתבה זו סקרתי את הנושא לאורך ההיסטוריה ועד ימים אלו בעולם, באירופה ובמדינות אחרות. על מה מתבססת האנטישמיות? מה השורשים ההיסטוריים שלה? מה לגבי אנטישמיות ברשת? איך ניתן להפריך את המיתוס של הכחשת השואה? ואיך ניתן להתמודד עם טענות אנטישמיות? בכתבה זו אענה על שאלות אלו ועוד.

 

אנטישמיות הגדרה

ב-26 במאי 2016, אימצו 31 המדינות החברות בברית לזכר השואה הבינלאומית (IHRA), ביניהן ארה”ב, “הגדרת עבודה” זו של אנטישמיות, שאינה מחייבת מבחינה משפטית: “אנטישמיות היא תפיסה מסויימת של יהודים, העלולה להתבטא כשנאה. ביטויים רטוריים ופיזיים של אנטישמיות מופנים כלפי יחידים יהודים ו/או רכושם, כלפי מוסדות קהילה יהודית וכלפי מתקני דת”*.

 

מתי היא התחילה?

אנטישמיות, במובנה המודרני של עוינות וגזענות כלפי יהודים, החלה לבלוט בתקופה הרומית, עם התפשטות הנצרות (27 לפנה”ס-476 לספירה). מנהיגים בהיררכיה הנוצרית (הקתולית) האירופית, גיבשו רעיונות דוקטרינה לפיהם כל היהודים אחראיים לצליבת ישו. החרבת בית המקדש ע”י הרומאים, כמו גם נישול והפקעת  קרקעות של יהודים ברחבי האימפריה הרומית, היו עונשים על עבירות העבר שלהם ועל כישלון מתמשך בניסיון לגרום להם לנטוש את אמונתם ולקבל את הנצרות**.

האנטישמיות קיבלה תנופה נוספת בימי הביניים (1492-476), עם האשמות נוספות על עלילות דם, אשר התחילו עוד בעת העתיקה. במקרים רבים, האשמות יהודים ועלילות דם אף הובילו לביצוע פוגרומים בהם. בשלבים מאוחרים יותר, נפוצו ספרים אנטישמיים כדוגמת “הפרוטוקולים של זקני ציון”, שפורסם לראשונה ברוסיה הצארית בשנת 1903, ומהווה כתב זיוף אנטישמי שמטרתו לתת משקל לתיאוריות קונספירציה אנטישמיות המתארות את היהודים כשואפים לשלטון עולמי.

 

אנטישמיות דוגמאות

אנטישמיות באה לידי ביטוי בדיבור, כתיבה, צורות ויזואליות ופעולות, ומתבססת על סטריאוטיפים ותכונות אופי שליליות. היא קיימת בפרסומות ובתקשורת ומתעלמת מהיהודים כאנשים וכקהילה. ביטויי אנטישמיות עלולים לכלול גם פגיעה במדינת ישראל, הנתפסת כקולקטיב יהודי. להלן מספר דוגמאות לאנטישמיות:

 

• האשמת יהודים בקשירת קשר לפגיעה באנושות

 

• סיוע או הצדקה להרג או פגיעה ביהודים בשם אידיאולוגיה רדיקלית או תפיסה קיצונית של דת

 

• מיתוס על קונספירציה יהודית עולמית, המתאר תפיסה לפיה קבוצה קטנה של יהודים שולטת באירועים עולמיים באופן סודי ומנוכר באמצעות הפעלת שלטון חשאי על הממשלות ושליטה על התקשורת והכלכלה העולמיים

 

• האשמת העם היהודי כקולקטיב באחריות לעוולה שבוצעה ע”י אדם או קבוצה יהודית בודדת. במקרים קיצוניים יותר, מדובר אפילו על האשמת יהודים במעשים שבוצעו ע”י אנשים שאינם יהודיים

 

• הכחשת השואה והמנגנונים אשר שימשו להשמדת היהודים (כדוגמת תאי גזים)

 

• האשמת היהודים כעם, או האשמת ישראל כמדינה, בהמצאה או בהפרזה אודות פשעי השואה

 

• האשמת אזרחים יהודים החיים במדינות אחרות כנאמנים יותר למדינת ישראל, או לסדר העדיפויות, לכאורה, של יהודים ברחבי העולם, ביחס לאינטרסים של מדינותיהם

 

• שלילת זכות העם היהודי להגדרה עצמית

 

• שימוש בסמלים ובדימויים הקשורים לאנטישמיות הקלאסית כדוגמת האשמת יהודים ברצח ישו

 

• השוואת מדיניות ישראל המודרנית לזו של הנאצים*

 

יש עוד הרבה דוגמאות, ומספרם עולה ככל שעולה יצירתיות האדם האנטישמי, וראוי להדגיש כי  כל זאת נעשה תוך התעלמות מתרומתם החיובית של יהודים במגוון תחומים בחברה. האנטישמיות משפיעה על חיי השגרה של יהודים ומהווה איום על החברה כולה.

 

סכסוכים וטענות נגד קבוצות מיעוט הן מגמה היסטורית

במהלך ההיסטוריה, קבוצות מיעוט רבות סבלו כתוצאה מטענות חסרות בסיס אשר עיצבו את התפיסה כלפיהן בחברה. דוגמה בולטת היא הפרשנות המעוותת של תפקיד היהודים בכלכלה, הנשענת על קלישאות של “שליטה בעולם הפיננסי”, אשר אין לה שום בסיס אמפירי. דוגמה נוספת היא האשמה כמעט מיידית של מהגרים בגרימת פשיעה, דבר אשר עלול לנבוע כתוצאה מדעות קדומות וסטריאוטיפים. דוגמאות אלו מספקות עדות לכוחם של הסטריאוטיפים לעצב את דעת הקהל, ולכן חשוב לבחון באופן ביקורתי טענות המופנות כלפי קבוצות מיעוט, במיוחד כאשר הן משפיעות על מדיניות ממשלתית וגישה חברתית.

 

הכחשת שואה: הפרכת המיתוס

השואה הייתה רדיפה ורצח של יהודי אירופה בחסות המדינה. מהותה של השואה, אותה טרגדיה בלתי נתפסת שבה היהודים נרדפו ונרצחו בקנה מידה המוני, מהווה תזכורת עזה לכל חוקר היסטורי ולכל אדם בעל רגשות ומודעות היסטורית. התרחשות השואה משמשת אזהרה על העתיד להתרחש כאשר גזענות מקבלת את סיועה של מדינה ריבונית. השימוש בכלי התעמולה ושטיפת המוח שנעשו לפני השואה ובמהלכה, מסמנים את הנתיב עליו עתיד העולם לצעוד אם אזרחי המדינות לא יחשבו באופן ביקורתי על דבריהם של אותם מנהיגים המכתיבים את הנרטיב הלאומי. כנכד לשורדי שואה משני הצדדים, קשה לי להבין כיצד המעשים הנתעבים האלו נעשו דווקא ע”י מדינה שבעבר נתפסה כאחת המתקדמות והתרבותיות ביותר באירופה ובעולם. למעשה, מדובר על אחד הפשעים הגדולים ביותר שנעשו בהיסטוריה, ודבר זה מעיד על כוחה של תעמולה ושטיפת מוח, גם בקרב עמים מתורבתים.

ישנה אבסורדיות רבה בהכחשת השואה, והיא נוגדת את המציאות ההיסטורית ואת עדויותיהם הרבות של ניצולים, עדים, חוקרים, ואפילו של הרוצחים עצמם. השואה, שבמהלכה נספו כשישה מיליון יהודים, מוכרת כאחד האירועים הבולטים ביותר בהיסטוריה האנושית, והיא מגובה בכמות עצומה של מסמכים, תיעודים ומחקר, שנכתבו ע”י היסטוריונים מובילים בעולם. ארכיונים עצומים כמו אלו של “יד ושם” ושל “המוזיאון הלאומי להנצחת השואה בוושינגטון”, מספקים עדות ברורה לאכזריות הנאצים. בנוסף, ישנן עדויות של ניצולים ששרדו את האימה ושיתפו את סיפוריהם, לעיתים במחיר נפשי כבד, והן נתמכות בממצאים ארכיאולוגיים ממחנות ההשמדה ובתיעודים נאציים רשמיים שהתגלו לאחר המלחמה. הכחשת השואה מתעלמת מאותן ראיות חד-משמעיות, להן יש אופי מדעי והיסטורי, ומתמקדת בתיאוריות קונספירציה חסרות בסיס. לכן, השואה היא אינה עניין של “דעה” או “פרשנות”, אלא אירוע היסטורי.

 

 

אנטישמיות בעולם במאה ה-21

אנטישמיות בעולם של היום, או אנטישמיות מודרנית, היא אידיאולוגיה פוליטית לפיה היהודים שולטים בעולם והם האשמים בתופעות כלכליות-חברתיות כמו קפיטליזם וקומוניזם, המעוררות דיון פוליטי, פילוסופי וכלכלי רב, אשר יכול להוביל במקרים מסויימים לפילוג החברה. אנטישמיות, כולל האמונה לפיה היהודים נחותים מבחינה גזעית, הייתה הכוח המניע העומד מאחורי השואה. נרטיבים אנטישמיים, כמו עלילת דם, במהלכם יהודים מואשמים שלא כדין ברצח נוצרים לשם שימוש בדמם לקיום מנהגים דתיים יהודיים, ממשיכים להישמע גם היום, ומהווים כלי נפוץ להסתה. במהלך ההיסטוריה, עלילות אלו היוו סיבה לפרעות ולפוגרומים נגד יהודים, והם מהווים חלק מנרטיב של האשמה, חשדנות ורדיפה.

כיום ישנם גלים חדשים של אנטישמיות, בעיקר במערב אירופה ובעולם המוסלמי. במערב אירופה יש דיווחים על עלייה בתקריות אנטישמיות כדוגמת השחתת בתי כנסת וקברים יהודיים, תקיפות פיזיות, התקפות מילוליות והטרדה ברשת. כמו כן, העלייה בקיצוניות ימנית ברחבי אירופה יצרה סביבה בה תיאוריות קונספירציה אנטישמיות ורטוריקה נגד מהגרים ומיעוטים, כולל יהודים, מצאו קרקע פורייה.

בעולם המוסלמי, אנטישמיות מתפרצת כיום לעיתים קרובות בקשר לסכסוך הישראלי-ערבי והישראלי-פלשתינאי. חלק מהסיבות להתפתחות אנטישמיות זו הן שימוש במסרים אנטישמיים של מנהיגים מוסלמים. במקביל, האינטרנט קישר בין קבוצות שונות של אנטישמים וסיפק קהילה מקוונת לפלגים אנטישמיים שהיו מבודדים בעבר. גילויי האנטישמיות נעשים בעיקר באמצעות המדיה, וכוללים קריאות לאלימות נגד יהודים, הקבלות פוגעניות לנאציזם ולעלילות דם, מעשי טרור אכזריים כדוגמת ה-7 באוקטובר 2023, פיגועי ירי ועוד.

 

אנטישמיות ברשת במאה ה-21

בעידן הדיגיטלי של היום, אנטישמיות ברשת היא למעשה ניצול של המרחב המקוון ושימוש בו לשם הפצה ועיצוב מחדש של דפוסי שנאה והסתה. פלטפורמות דיגיטליות כדוגמת רשתות חברתיות, פורומים ואמצעי תקשורת מיידית כמו וואטסאפ, הפכו לבמות נגישות לשיתוף והפצת תכנים אנטישמיים, ולעיתים קרובות הדבר אף נעשה בצורה אנונימית, המאפשרת לגורמים קיצוניים חופש פעולה מבלי לחשוש מהשלכות מיידיות. גורמים אלו משפיעים בצורה בלתי פרופורציונלית על השיח הציבורי ודעת הקהל הבינלאומית.

 

הקשר בין אנטישמיות לישראל

האנטישמיות במאה ה-21 מתבטאת לא רק בשנאה כלפי יהודים, אלא גם בדמוניזציה (הצגה באור שלילי במיוחד) ובהפניית מוטות קלון כלפי מדינת ישראל (כיבוש והתנחלויות, הפרות זכויות אדם, מדיניות מפלה, שימוש בכוח יתר ועוד). ביטויים אלו של אנטישמיות מטשטשים את הגבול הדק שבין ביקורת לגיטימית על מדינת ישראל לבין הפצת שנאה מובהקת כלפי העם היהודי. הסכסוך הישראלי-פלשתינאי ודיווחים חד-צדדיים בתקשורת העולמית, יוצרים תדמית שלילית ועוינות כלפי מדינת ישראל, ולעיתים נעשה הדבר במעטה של “אנטי-ציונות”.

מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973, התגברה השנאה כלפי ישראל. הקו המפריד בין ביקורת עניינית על מדיניות ממשלת ישראל לבין הדבקת תוויות אנטישמיות הקשורות באופן ישיר לקיומה של המדינה הולך ונעלם. קולות המאשימים את ישראל בשורש כל התופעות השליליות, מעמידים את אזרחי המדינה תחת הפעלת כפתור הפצצה האנטישמית. כאשר זכויותיה של ישראל כמדינה ריבונית מוכחשים, ייתכנו השלכות מעשיות העלולות לפגוע ביהודים ברחבי העולם ובמדינת ישראל עצמה.

 

אנטישמיות בארה”ב

ארה”ב נחשבת למוקד עבור יהודים רבים המחפשים מקלט מפני אנטישמיות ורדיפות ברחבי העולם. בזכות חופש הדת וחוקי השוויון, רבים מיהודי העולם ראו בארה”ב כמקום בטוח לפריחה יהודית. יחד עם זאת, לאחרונה חלו שינויים מדאיגים הבאים לידי ביטוי בתחייתה של האנטישמיות בארה”ב.

כיום, ישנם יותר ויותר אתרי אינטרנט בארה”ב המפיצים תוכן אנטישמי כלפי יהודים, ולעיתים גם תוכן אנטי-ישראלי. הפלטפורמות הנפוצות להפצת אנטישמיות בארה”ב הם אתרים מקצועיים, פורומים, רשתות חברתיות וסרטונים. פעילי ימין משתמשים באמצעים אלו לקידום נרטיבים של שנאה ולארגון פעילויות ואירועים, ואילו קבוצות אנטי-ישראליות מקדמות את הביקורת כלפי מדינת ישראל. לעיתים הן עושות זאת בתחפושת אידיאולוגית ולעיתים בתחפושת פוליטית, אך לשתי הקבוצות הללו מכנה משותף: בסיס אנטישמי מובהק.  דוגמאות לאנטישמיות בארה”ב מלבד הרשת, כוללות בין היתר פשעי שנאה כמו השחתת בתי כנסת, הוצאות לאור המפרסמות תוכן אנטישמי, הכחשת שואה וביקורת של קמפוסים אקדמיים על מדינת ישראל, שלעיתים רבות קוראים לחרם אקדמי וכלכלי על ישראל. המערכת הדמוקרטית הפתוחה שבארה”ב מאפשרת אמנם חופש ביטוי רחב, אך יש לשים לב לכך שהוא מהווה פתח לפעולות המנוגדות לערכיה הבסיסיים ולסיכון חיי אדם.

 

אנטישמיות מוסלמית כיום והיחסים בין יהודים למוסלמים לאורך ההיסטוריה

במשך מאות שנים פרחו היחסים בין יהודים לבין מוסלמים, והדבר נבע בין היתר עקב מטרות משותפות כדוגמת קיום פולחנים דתיים מסורתיים. יחד עם זאת, עקב מתחים היסטוריים ופוליטיים, ניטעו על אדמה זו גרעיני סכסוך. עליית התנועה האיסלאמית הפוליטית והסכסוך הישראלי-פלשתינאי, הובילו לגלי אנטישמיות מוסלמית כלפי יהודים, והקיצוניים שבהם אף רואים ביהודים ובנוצרים כאויבים קולקטיביים. קולות קיצוניים בקרב דתיים מוסלמים מטילים על היהודים את אשמת הקונפליקטים הקיימים במזרח התיכון, ולעיתים אף משווים אותם לנאצים בטענת ביצוע “שואה” נגד הפלשתינאים ע”י ישראל. להלן מספר דוגמאות לאנטישמיות מוסלמית:

 

• הכחשת השואה: במספר מדינות מוסלמיות, דמויות ציבור ואנשי דת מקדמים תזות של הכחשת שואה ולעיתים קוראים להשמדת מדינת ישראל

 

• התקפות על יהודים ומוסדות יהודיים: במספר מדינות מוסלמיות ישנם מקרים של פוגרומים, התקפות פיזיות ופיצוצי בתי כנסת ומוסדות יהודיים

 

• מדיניות הפחדה וחינוך: במספר מדינות מוסלמיות מערכות החינוך מקדמות תכנים אנטישמיים, וגורמות לכך שדורות של תלמידים גדלים על אידיאולוגיה זו

 

השפעות אלו על הציבור המוסלמי אמנם כמעט בלתי מדידות (קשה לאמוד את השפעת החינוך או התרבות האנטישמית על תודעת הפרט), אך יחד עם זאת, הן רחבות, ובאות לידי ביטוי בפוליטיקה, בכלכלה ובאינטראקציות חברתיות.

 

אנטישמיות באירופה והתייחסות האיחוד האירופי

אנטישמיות היא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של אירופה, החל מתקופת ימי הביניים ועד לימים אלו. במאה ה-11, התחילו הגבלות ופוגרומים נגד יהודים, ובסופו של דבר היא הידרדרה לשפל שאין כדוגמתו עם התרחשות השואה, בה הנאצים ועוזריהם רצחו כשישה מיליון יהודים. למרות התובנות שלאחר מלחמת העולם השנייה, שהובילו בין היתר ליישומים חשובים כדוגמת האצת הקמת האו”ם, חקיקה נגד אנטישמיות במדינות שונות באירופה ובעולם והכרה בזכות הקיום של מדינת ישראל, עדיין מתרחשים באירופה גלי אנטישמיות הבאים לידי ביטוי בתרבות ובפוליטיקה.

קשה להבין את תחייתה של האנטישמיות במערב אירופה. ייתכן, כי אנטישמיות באירופה, בדגש על מערב אירופה, מהווה ניסיון להתנער מאשמת השואה, וזאת בטענה כי ליהודים לא מגיעה אהדה עקב העוולות לכאורה שמבצעת מדינת ישראל. גורם נוסף לקיומה של אנטישמיות באירופה הוא האוכלוסייה המוסלמית הגדלה של מערב אירופה, ההופכת את תופעת האנטישמיות למשתלמת מבחינה פוליטית. במילים אחרות, יש קשר ישיר בין אנטישמיות באירופה לבין אנטישמיות מוסלמית.

דו”ח של האיחוד האירופי מציג מחקר הקובע כי צעירים מוסלמים אחראיים במידה רבה לזינוק התקריות האנטישמיות ברחבי אירופה. האיחוד האירופי נמנע מלפרסם את המחקר, בטענה למתודולוגיה שגויה, דבר אשר גרם לאדגר ברונפמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, וקובי בנטוף, נשיא הקונגרס היהודי האירופי, להאשים את מנהיגי האיחוד האירופי בגילויי אנטישמיות***.

 

אנטישמיות ברוסיה

להיסטוריה של רוסיה קשר הדוק עם ההיסטוריה של היהודים. כתוצאה מחלוקת פולין בין רוסיה, אוסטריה ופרוסיה, שהחלה ב-1772 והסתיימה ב-1795, התיישבותם של מיליוני יהודים ברחבי האימפריה הרוסית הוגבלה, והם לא יכלו להתיישב בערים הגדולות ובבירה. במהלך המלחמה עם צרפת של נפוליאון בשנת 1812, האוכלוסייה היהודית תמכה בצד הרוסי, וכתוצאה מכך הצאר הליברלי אלכסנדר ה-1 ביטל את ההגבלות הללו. למרות מספר תקריות אנטישמיות, תחילת המאה ה-19 נחשבת ל-“תור הזהב” של יחסי רוסיה עם היהודים. במאה ה-20, בשנת 1989, רבים מיהודי בריה”מ ניצלו את ההזדמנות של מדיניות ההגירה הליברלית, ולמעלה ממחצית מאוכלוסייתם עזבה.

האנטישמיות ברוסיה המודרנית משתקפת בתופעות רבות ומגוונות, והיא באה לידי ביטוי בין היתר באמצעות סטריאוטיפים עתיקים של “חוסר האמינות” היהודית, דעות קדומות ו-“שליטה יהודית” במשק ובממשל. למרות שטענות אלו נשמעות מנותקות מהמציאות, הן עדיין מצליחות להשפיע על תפיסותיהם של חלקים רבים מהציבור ברוסיה. יש הטוענים, כי השלטונות הרוסיים משתמשים לעיתים באנטישמיות ככלי לגיבוש העם בפני “אחר” חיצוני, ומנגד, יש גם רמזים לצמיחתה כתופעה מחתרתית שאינה נתמכת ע”י המדינה (העברת מסרים בערוצים בלתי-פורמליים ועוד).

מבחינה פוליטית, ישנה תנועה רחבה ומסוכנת של אנטישמיות מהימין הקיצוני ועד לשמאל הקיצוני. הימין הקיצוני מציג אנטישמיות באופן פעיל ופומבי, עם שימוש ברטוריקה ופעולות אלימות נגד הקהילה היהודית, ואילו השמאל הקיצוני מתמקד באנטישמיות בהקשר של תמיכה בפלשתינאים ובקריאה לביטול המדינה היהודית. השילוב של האידיאולוגיה הפוליטית עם האנטישמיות בקרב קבוצות אלו, מעניק להן כוח ומשמעות חברתית ופוליטית מרכזית ברוסיה. יחד עם זאת, מאז התקפות חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר 2023, והתפרצות ההמון הזועם בשדה התעופה בדאגסטן ב-30 באוקטובר 2023, נתונה מוסקבה ללחץ גובר להגן על הקהילה היהודית במדינה, ומכל אלו, ניתן להבין בבירור כי המצב ברוסיה מבחינת אנטישמיות הוא מורכב מאוד.

 

אנטישמיות באוקראינה

להיסטוריה של אנטישמיות באוקראינה שורשים עמוקים הנמשכים לאורך מאות שנים. במאה ה-17, הפוגרומים במסגרת “מרד חמלניצקי” הובילו לרצח אלפי יהודים, וגם בתקופת האימפריה הרוסית (1917-1721), היהודים באוקראינה נתקלו באפליה משטרית ובפוגרומים אלימים. בתקופת מלחמת העולם השנייה, בזמן הכיבוש הנאצי, האזרחים היהודים של אוקראינה סבלו מרדיפות קשות, ומקרה ידוע הוא טבח באבי יאר, בו נרצחו כ-33,771 יהודים, הנחשב לאחד הגדולים בתולדות השואה. דיווחים היסטוריים מאשרים מעורבות של אוקראינים בטבח זה ובשיתופי פעולה אחרים עם הנאצים.

אוקראינה, המקום בו התרחש רצח המוני כלפי יהודים, היא מדינה דמוקרטית כיום, ובראשה עומד נשיא יהודי. יחד עם זאת, לאחר קבלת עצמאותה ב-1991, נמשכה האנטישמיות במדינה הן בקרב חלק מהאוכלוסייה והן מצד כוחות ימין קיצוניים. ראוי להדגיש כי האנטישמיות באוקראינה בימים אלו היא פחות גלויה, ולמרות שנשיא אוקראינה יהודי – דבר העשוי להעיד על שינוי פוליטי – עדיין ישנם גורמים באוקראינה המקדמים רעיונות אנטישמיים ומחזיקים בדעות קדומות. בימים אלו נעשים מאמצים רבים באוקראינה שמטרתם להילחם באנטישמיות, לשפר את הגישה והתפיסות כלפי היהודים וקהילותיהם, להכיר בעוולות העבר ולחזק את הקשרים עם מדינת ישראל.

 

משברים עולמיים והאשמת האחר יכולים להיות הסבר אפשרי לתופעה

בצל משברים עולמיים קשים, כמו אלו שפקדו אותנו בעשור האחרון, נוצרת תופעה מטרידה של החיפוש אחרי הטרף. חוסר השליטה והתסכול במצבי משבר כלכלי או בריאותי מהווים קרקע להאשמת גורם חיצוני, דבר הנעשה כתחליף להתמודדות עם מורכבותה של המציאות. במוקד ההאשמה, לעיתים רבות ומבלי הצדקה, נמצאים היהודים, אשר מהווים מבחינה היסטורית מטרה להאשמות במגוון בעיות, החל מבעיות כלכליות ועד לבעיות חברתיות. הדבקת תווית זו נעשית על בסיס סטריאוטיפים וקונספירציות, ונובעות מהצורך במציאת האשם.

 

כלים לשיח: מדוע אנטישמיות היא שגויה?

האנטישמיות, כמו כל צורה של גזענות, קריאה לשנאה או פגיעה באנשים על בסיס זהותם האתנית, הדתית, או הלאומית, שגויה ביסודה, וזאת עקב סיבות כדוגמת הנחת אי-שוויון בסיסי בין בני האדם. ההיסטוריה מלמדת על הנזק הבלתי נתפס העלול להיגרם כתוצאה ממנה, והשואה היא דוגמה לדרך בה שנאה לאומית או גזעית יכולה להוביל לטרגדיה אנושית. בפסקאות הבאות תוכלו למצוא מספר טענות אנטישמיות נפוצות ואת ההסבר מדוע הן שגויות.

 

טענות אנטישמיות בדבר כפיית הכסף ע”י היהודים

זוהי אחת האגדות האנטישמיות העתיקות והשגויות ביותר, ומקורה נובע מכך שבעבר, עקב הגבלות אזרחיות, נדחקו יהודים לעסקי הלוואה ומסחר בכספים – דבר אשר סייע להתפתחות הדימוי האנטישמי של היהודים כנצלנים ומניפולטיביים. לפי אגדה זו, היהודים שולטים במערכת הכספית העולמית ומנהיגים אותה לרווחתם האישית בלבד. במידה ומישהו טוען בפניכם שגם היום כך הם פני הדברים, מומלץ להפנות את תשומת ליבו לכך שהמערכת הכלכלית העולמית מורכבת ממגוון רחב של אנשים מכל הדתות, ושהמוסדות הפיננסיים נשלטים ע”י שחקנים גלובליים שכלל אינם מזוהים עם דת או לאום ספציפיים. טענה זו אינה מייצגת את המציאות הכלכלית המורכבת.

 

“המניע הסודי” של היהודים

סטריאוטיפ זה, המצייר את היהודים כקבוצה המחזיקה במניעים סודיים שנועדו לפגוע בקהילות אחרות, מבוסס על הרעיון המופרך לפיו היהודים פועלים לפי תוכנית נסתרת ומותאמת במטרה להשיג שליטה עולמית. להנחה זו אין בסיס במציאות, ולמעשה מדובר על קונספירציה, אשר לעיתים רבות משמשת כדרך להסביר מצבים פוליטיים או כלכליים מורכבים בצורה פשטנית. אין שום הוכחה מדעית, היסטורית או אמפירית לטענה זו. כמו כן, יש להבדיל בין פעולותיהם של יחידים לבין הקהילה כולה, ולכן, גם אם יהודים מסויימים מעורבים בפעולות עסקיות או פוליטיות משמעותיות, זה לא מרמז על כוונת מרמה של הקהילה היהודית כולה. יש לחשוב בצורה ביקורתית כאשר מדובר על טענות וסטריאוטיפים, ולהבין כי במציאות הפוליטית והחברתית של היום קשה לקיים תוכנית מאורגנת וסודית.

 

השלטון העליון של היהודים

טענה משעשעת זו התפשטה במהלך המאה ה-20, כאשר תנועות אנטישמיות טענו שהיהודים מנהיגים את העולם בצורה סודית. טענה זו נשענת על הרעיון שהיהודים הם קבוצה מתוחכמת ומושלת בתחומי התקשורת, התרבות והפוליטיקה, ועל כל טענה לשליטה או להשפעה בלתי-ראויה להיתמך בראיות עובדתיות. חשוב להכיר בתרומתם של היהודים בתחומי המדע, האמנות, הפילוסופיה והספרות, ולדעת כי ההישגים בתחומים אלו הם פרי עמלם של אינדבדואלים, ולא של קבוצה המחפשת “שליטה עולמית”. ראוי לדעת גם כי האשמות אנטישמיות משמשות לעיתים רבות ככלי לפטור את החברה או הממשלה מאחריות לבעיות הפנימיות של אותה המדינה. טענה זו היא מופרכת, אינה מבוססת על שום עובדה היסטורית, אין לה שום מקום בדיון רציונלי או פוליטי מושכל, ובאופן כללי, אין להכללות קולקטיביות מקום בחברה המודרנית.

 

נגד הזרם: חידוש תודעה בעידן הדיגיטלי

במרחב הווירטואלי בו כולנו נמצאים, תמונות וקלישאות מתפשטות במהירות, ומציירות מציאות מעוותת, ותדמית של אדם, קבוצה, עדה או דת מתקבעת באמצעות סטריאוטיפים המתפשטים כמו וירוס. מהר מאוד, הסטריאוטיפים האלו יכולים להפוך לידע שלנו בנושא, כיוון שאנו ניזונים ממנו כל יום ובמשך כל שעות היום, וזה משפיע על הדרך בה אנו רואים את העולם. שטיפת מוח תקשורתית זו, שחלק ניכר ממנה מתבצע באמצעות הרשתות החברתיות, עשויה לסנוור אותנו, ובמקום לראות את האדם במלוא מורכבותו, אנו רואים רק צללים של תפיסות מוקדמות. האתגר שלנו, בעידן הטכנולוגי המציף של ימינו, הוא להגביר את המסננים שלנו, ולפעול במידה ובהבנה כדי שנוכל לראות היבטים נוספים של התמונה ולמנוע או לצמצם את שנאת החינם.

 

סיכום הנושא ודרכי פעולה להפחתת התופעה

האנטישמיות היא בעיה עקבית ומתמשכת בהיסטוריה של העם היהודי. כאשר מתרחשים משברים פוליטיים, כלכליים או חברתיים, לעיתים קרובות קבוצות פרטיות או אינדיבידואלים מחפשות גורם עליו ניתן יהיה להטיל את האשמה. חשוב להפריך את המיתוסים הללו ולחשוף את האמת הפשוטה, לפיה היהודים הם פשוט עם אחד מבין עמים רבים בעולם, עם תרבות והיסטוריה עשירה, והם אינם נבדלים מכל קבוצה אנושית אחרת במטרותיהם הכלליות ובקיומם היום-יומי. כמו כן, אף קבוצה אינה יכולה להיחשב לשולטת או לאחראית בתחומים מסוימים של החברה.

במקרה של הסכסוך הישראלי-פלשתינאי, עלילות דם מודרניות והאשמות דומות לעיתים נמצאות בשיח האנטישמי, כאשר ישראל והיהודים מואשמים בצורה קולקטיבית בזוויות שונות של הסכסוך, מבלי להתחשב בהיבטים שונים של המציאות המורכבת שבשטח. חשוב לפעול להקניית ידע שיסייע בהפרכת תיאוריות קונספירציה וסטריאוטיפים עוינים ושגויים ולחשוף את האמת העומדת מאחוריהם.

 

References

*-“Defining Antisemism”, U.S Department of State.

**-“Antisemitism in History: From the Early Church to 1400”, United States Holocaust Museum, Washington, DC.

***-“Anti-Semitism in the 21^st Century”, Rifkin, I. My Jewish Learning.